שימוש במושג "השבת השחורה"

הרב שי טחן
יגכסליותשפג07/12/2022

שאלה:

אחר הטבח שקרה בשבת שמחת תורה נדבק ליום הזה השם ’השבת השחורה’, ואני תמיד מסופק אם מותר וראוי לקרוא ליום הקדוש- יום השבת בשם שחור. אשמח לקבל מענה.

תשובה:

שלום לכם.
אכן שאלה זו היא שאלה קשה שכן מצד אחד יום השבת הוא יום של שמחה ועונג, ואיך נקרא לו בשמות שליליים. אולם מאידך קשה להתייחס ליום קשה שכזה כאילו היה יום שבת מן המנין.

אלא שמצאנו במנהגי עדות האשכנזים הקדמונים שהיו קוראים לימי שבת שנעשו בהם אסונות בשם ’שבת השחורה’, או באידיש ’שווארץ שבת’, וכמו שמצאנו בספרו של יום טוב לינסקי (שבתות מיוחדות עמוד 7) שבעיתים שירדו אסונות על הציבור כגון פוגרומים או מגיפות היו מכריזים על ’שבת שחורה’, וכל העם השביתו את שמחת השבת והיתה נפשם עגומה עליהם. כמו כן הביא (עמוד 34) ששבת תשעה באב היתה נקראית ’שבת השחורה’ בעבור האבל והיגון שנהגו באותו הזמן וכן על שם הפרוכת השחורה שהיו מכסים בה את ארון הקודש. וכן לשבת הסמוכה לכ"ג באייר שהיה יום תענית ציבור, זכר לשחיטות ולהשמדות בשנת תתנ"ו (מובא גם בלוח דבר בעתו). וכן קראו כך לשבת הל’ בסיון תש"ו בגלל המאסרים הרבים ביישוב שביצע הצבא הבריטי ופלישתו לבית הסוכנות היהודית בירושלים.

אכן שמעתי שיש שקוראים לאותה שבת, שבת הארורה, וזה ודאי שאסור לעשות שהרי זה נחשב כמקלל את יום השבת הקדושה ח״ו, ודי לנו במה שמצאנו בדברי הקדמונים ולא לדבר סרה.

זאת ועוד, שיש לדעת שאנחנו מאמינים בני מאמינים, ויודעים אנו שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ושהכל נעשה לטובה,
ואף שקשה לנו להבין זאת. שמעתי בשם אחד הרבנים החשובים שכשעוברים דבר קשה לא לומר שהדבר רע כיון שאין הקדוש ברוך הוא עושה דברים רעים, אבל מותר לומר שהדבר מר, כי אז הדבר מתיחס אלינו, שלנו קשה לעכל את הגלולה המרה.
ויהי רצון שהדוש ברוך הוא יאמר לצרותינו די, וישלח מהרה את משיח צדקנו.

תשובות נוספות בנושא-

למה להילחם בכלל אם מיד יבוא משיח?
רבים מאחינו בני ישראל רואים את הנעשה בתקופתינו כסימן והוכחה שהנה משיח בא.
ומחמת כן ישנם כאלו שמתנגדים למלחמה מעוצם אמונתם שאכן המשיח עומד להתגלות מיד, ולכן למה להילחם בחינם.
האם יש מן האמת במחשבה זו?

בספר שיעורי תורה לרופאים לגר''י זילברשטיין שליט''א (ח''א עמוד 163) נשאל על חולה הסובל מגידול ממאיר ל''ע המתפשט בגופו, והרופאים קבעו שתוך עשר שנים ודאי ימות אם לא ינותח כעת. אמנם החולה מסרב להינתח בנימוק שהוא מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח והוא מצפה לו בכל יום שיבוא, וממילא כשיבוא הוא יתרפא. ושאלו הרופאים את הרב אם יש ממש בדיעה זו?

הגר''י זילברשטיין בתחילה חשב שיתכן שהחולה אכן צודק, שכך עולה מדברי הנודע ביהודה (יו''ד מהדו''ק סי' פט), שנשאל על קהילה שקנתה קרקע לקברות אך לא לצמיתות אלא למאה וחמישים שנה בלבד, ואח''כ תחזור הקרקע לבעליה הנכרים לחרישה או לבנין. ועתה קמו בניהם אחריהם ורצונם לקנות קרקע אחרת שתהא לקנין עולם, ולפנות את הנקברים בקרקע הראשונה על מנת לקברם בקרקע החדשה.
וכתב הנודב''י לאסור זאת מכמה טעמים. ואחד הטעמים הוא כי יתכן שהמשיח יגיע בנתיים עד שיעברו אותם מאה וחמישים שנה ונזכה לתחיית המתים, ונמצא שגרמו למתים בזיון בחינם.
ואם כן על פי דברים אלו נמצא שאכן טענת החולה נכונה ביסודה.
ועוד כתב ראיה מהגמרא (ע''ז ט,ב): "א''ר חנינא, אחר ארבע מאות שנה לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה אלף דינרים אחת לא תיקח". ופרש''י שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר. הרי שחז''ל מורים לנו לנהל ארחותינו על פי האמונה שמשיח יכול להגיע בכל רגע ממש.
אולם הגרייש אלישיב זצ''ל דחה את הדברים האלו בטענה שיש חילוק בין הנידונים, שבדין הקברים אחר שכבר המתים נקברו אין לנו לעשות מעשה כדי לפנותם ממקום קבורתם בגלל חשש ביזיון שיהיה לאחר שנים רבות, ועל זה אנו אומרים שמא עד אז כבר יחיו המתים. אולם שונה הדבר בענייננו שהאדם מצווה בעת הזו על בריאותו שנאמר ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם'' ( דברים ד,טו), ואם אינו שומר כעת על בריאותו הרי הוא עובר על זה. ואין זו שמירה מעולה כשחלה ואינו רוצה להתרפאות מתוך תקווה שמא המשיח יבוא במהרה, כי יש לחשוש אולי לא יזכה לכך, ולא זו היא השמירה שציוותה התורה.
זאת ועוד שכתב הרמב''ם (פי''ב מהלכות מלכים ה''א) דבימות המשיח לא ישתנה דבר מטבע העולם, ואין לדעת אם תהיה לו הזכות להתרפות ממחלתו, ולכן מוטל עליו החיוב כעת להתרפא.

והנה דברי הגרי״ש אלישיב הנ״ל שאולי לא יזכה החולה לראות את בואו של משיח צדקנו ולכן חייב לדאוג להתרפאות כעת, נראים כחולקים על מה שכתב הרב משה פינשטיין זצ''ל באגר''מ (או''ח ח''ה סי' ח' ) שחובה להאמין בכל יום שהמשיח יגיע היום. וזה לשונו: "שלכן מצד אמונתנו הטהורה יכול [המשיח] לבא בכל רגע ורגע. ולזה משמע שאיכא חיוב לצפות יותר מחשיבות ספק... אלא הוא משום דהחיוב בכל יום ויום לצפות כעין וודאי שיבא היום״.
וכך גם מובא בשם הרב מבריסק (הרב יצחק זאב סאלאווייצ'יק זצ"ל, בליקוטי הגרי''ז ח''ב עמוד פ''א), שחיוב האמונה בביאת המשיח הוא לא רק שיבוא אי פעם, אלא החיוב הוא גם לחכות לביאתו, והיינו להאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא, אבל אם מאמין בביאתו, אולם מסופק מתי יבוא הרי חסר לו באמונתו.
אכן בהתבוננות בהרבה ממאמרי רבותינו הדברים נראים לכאורה כסותרים דעתם זו, שנראה שאין המצווה להאמין שהמשיח יגיע דווקא היום, אלא שהמצוה היא להאמין במשיח ולא להתייאש מאמונה זו, דהיינו שיש להאמין שהמשיח אכן יגיע אי פעם, אולם אין חיוב להאמין שיבוא דוקא היום.
ואין להוכיח מהכתוב בסידורים (בנוסח אשכנז וספרד) בי''ג העיקרים הנאמרים כל בוקר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע''פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא", (ואין זה הנוסח המובא בסדורי עדות בני המזרח, ששם כתוב: הרי אני מאמין באמונה שלמה בי''ג עיקרים וכו' ושיבוא מלך המשיח, ולא כתוב 'בכל יום'), דיש לידע שבפשטות התיבות 'בכל יום' נמשכים אחר מה שאמר 'אחכה לו', דהיינו שבכל יום אחכה לו, אולם אין התיבות הולכות אחר מה שנאמר בסופו 'שיבוא', כאילו הכוונה היא שהריני מאמין שיבוא היום.
וההוכחה לזה ממה שכתוב 'שיתמהמה' בלשון עתיד, שאם היה הכוונה להאמין שיבוא היום הוי ליה למימר 'שהתמהמה' בלשון עבר.
ועוד שדברים אלו מקורם מהנביא (חבקוק ב,ג): "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר". ומלשונו ניכר בעליל שאין מוכרח שיבוא היום, מהא דכתב לשון עתיד 'שיתמהמה' וכמו שהסברנו לעיל, ועוד שלשון 'עוד חזון למועד' מכוונת לעתיד.

וכמו כן יש להוכיח מכמה מקומות שהאדם אינו מחויב להאמין שהמשיח יבוא היום.
הנה בספרי הנביאים מובא (דניאל יב,ד): ''ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ, ישטטו רבים ותרבה הדעת'', ופירש הרלב''ג: ''ואתה דניאל סתום הדברים-
שלא תוסיף בהם ביאור על מה שנזכר. וחתום בזה האופן זה הספור שישאר סתום וחתום עד עת קץ,
שישוטטו רבים להבין אלו הדברים ותרבה הדעת אז. ואז יודע פירוש אלה הדברים, כי עם מה שמתחדשים, אז יישירו לעמוד על כוונת אלו הדברים''. והנה לפנינו שהקץ היה רחוק מהם ולא היו מצווים להאמין שהמשיח מגיע באותו היום.

וכנ״ל מובא בדברי הגמרא (סנהדרין צז,ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא. אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו".
ופרש''י תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו'
והכוונה שהזהירו חז''ל לא לחשב קיצין מטעם הנ''ל, ואם היינו חייבים להאמין שיבוא היום, מה שייך חישוב קיצין לעתיד. אלא על כרחך שחובותינו היא רק לא להתייאש מבואו.
ועוד שזמן הקץ מובא בספר דניאל וחישבוהו תנאים ואמוראים (כמובא בגמ’ סנהדרין הנ״ל), וכן כמה מרבותינו הראשונים (רש''י, דניאל פ''ז, פסוק כ"ה ופרק ח', פסוק י"ד. רמב''ן ספר הגאולה, בשער ד'. אברבנאל במעייני הישועה ועוד). ואיך נתנו זמן לקץ אם החובה היא להאמין שיבוא היום.
ואין להקשות איך חישבו הקץ כנגד מאמר חז''ל, שי''ל שסברו שהאיסור הינו רק במקום שהקץ רחוק, ולכן על מנת שהעם לא יבואו לידי יאוש אסרו חישבו הקיצין, אולם השתא שהקץ קרוב והעם לא יתיאשו בחישוב הקץ, אין איסור. וכן כתב הרמב''ן בספר הגאולה (שער ד'), וע''ש עוד תירוצים לזה.
ועוד איך יקיים המצוה להאמין שיבוא בימי שבתות וימים טובים, והרי אמרו שודאי אין משיח בא בימים אלו (ערובין מג,א): "הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים", ופרש''י דודאי לא אתי משיח האידנא.
ועוד איך יתקיימו הרבה מאמרי חז''ל כגון מה שאמרו (בסנהדרין צז,א): "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות", ואיך האמינו שיבוא משיח באותו היום כל עוד המלכות לא נהפכה למינות. או מאמר חז''ל שם: "דור שבן דוד בא בו, בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת". וכהנה מאמרים למכביר.

וכן ברור מדברי הירושלמי (תענית פ''ד,ה) שאמרו לרבי עקיבא: "יעלו עשבים על לחייך ועדיין אין בן דוד בא".

ובגמ' (ראש השנה יא,ב): ''בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל", ובמכילא דרבי ישמעאל (יב,מב): ''לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי''.
ואיך יהיו זמנים מסוגלים עד שאמרו 'אין נגאלים' בזמנים אחרים אם חייבים להאמין שיבוא היום.
ובגמרא ירושלמי (תענית ג) מובא: ''רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר (ישעיה ל טו): ’בשובה ונחת תושעון’''.
וכנ״ל בגמ' בבלי (סנהדרין צז:): ''ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב''
ומה יעשה אדם ביום שעדיין לא עשו בו ישראל תשובה, ועדיין לא העמיד להן הקב''ה מלך שגזרותיו קשות כהמן?
וכאלה מאמרי חז''ל רבים המפוזרים בש''ס ומדרשים.

והנה באמת קשה לומר שיש חיוב להאמין שהמשיח יבוא היום שהרי לא מצאנו כן בשום מקור לא בתורה, ולא בנביאים וכתובים, ולא באחד מן הראשונים ודבר זה בעי תלמודא, ומצוה לישב דעת הגר''מ פינשטיין והרב מבריסק.
ונראה לומר שהראיות שהבאנו לעיל היו לפני הקיצים האפשריים, פירוש ישנם זמנים שהם מסוגלים לביאתו של המשיח, ועד אז אמנם אין מוכרח שהמשיח יבוא, אבל אחר כל אותם זמנים כבר יתכן שיבוא בכל יום, ולכן אין כבר העיכובים מכל הראיות שהבאנו לעיל. ובאמת שבעל האגר''מ רמז כן בתחילת דבריו שכתב שכבר עברו כל הקיצים שאמרו אף גדולי עולם.

ועוד יתכן לומר שלא אמרו להאמין בודאות שיבוא היום, וכמדויק מדבריו שיש לצפות 'כעין ודאי'. ויש להוכיח כן שהרי גם הם ודאי מודים שיש לאדם לנהוג כמנהגו של עולם. ולדוגמא ברור שחייב אדם לצאת לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ולא יתכן שנאמר שאין לו צורך לעבוד ביום זה מחמת שהמשיח מתגלה היום, אלא עולם כמנהגו נוהג, ואין זה סתירה להא שחייב להיות בלבבו אמונה חסרת ספיקות שהמשיח מגיע היום.
וההסבר הוא שכך ציוה הבורא שיש לאדם לנהוג בהא כאילו ישנם שני דינים.
א.אמונה בלבבו שהמשיח מגיע היום ממש.
ב.לנהוג בהנהגת מעשיו כאילו 'עסקים כרגיל', למרות שמאוד יתכן שהיום הוא היום המיוחל.

סיכום: למעשה ודאי יש לנהוג כמנהג העולם ולצאת למלחמה, ובו זמנית להתחזק באמונה שאף על פי שהמשיח התמהמה יש לחכות לו שיבוא.

הדלקת נרות לעקורים מביתם
אדם השוכר חדר בבית מלון ידליק בחדרו שכן אותו חדר נחשב כביתו לזמן שהוא שוהה שם, דמאי שנא מבית רגיל שהוא שוכר. וכן גם כתב המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) שמי ששוכר חדר ברכבת ללילה, אותו חדר נחשב כביתו לגבי ההדלקה.

ופשוט שאין להדליק בלובי ובפרוזדור כיון שאינו מקום המיוחד לו, וכמו כן אין להדליק בחדר האוכל המשותף כיון שאינו מיוחד לו, ורק ניתן לו רשות שימוש כיון שהוא שוכר חדר במלון, ולא כמו שכתבו כמה מספרי זמנינו שחשבו שכיון שהרמ"א (סימן תרעז ס״א) כתב שיש להדליק במקום אכילה לכן ידליק בחדר האוכל, וזה אינו כמו שביארנו שהמקום צריך להיות שלו.

וכן הביא הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חנוכה פרק לט הלכה יא) שאין רשאי להדליק בלובי על השלחן, והוסיף שאם אין מרשים לו להדליק בפתח חדרו, צריך לחפש מקום אחר, ומשמע שאינו יכול להליק בשום מקום אחר במלון. וכן פסק הגרב״צ אבא שאול באור לציון (ח״ד עמוד רפט) שאין יוצא ידי חובתו בחדר האוכל של המלון, אלא ידליק בחדרו כיון שישן שם והחדר מושכר לו באופן פרטי.
וכתב הגרי״ש אלישיב שאם המלון אינו מרשה לו להדליק בחדר אסור להדליק ואם הדליק ללא רשות הוי גזל ולא יצא ידי חובתו. ויש להסביר דבריו שכיון שהשכירו לו את החדר בתנאי שלא ידליק שם, אם כן המדליק עבר על התנאי ונחשב זה כאילו שוהה בחדר ללא רשות.

יתכן שהאופן בו נמצאים היום המפונים, דהיינו שהם מתארחים במלון לתקופה ארוכה, אם הם אוכלים תמיד בחדר האוכל ויש לכל אחד שלחן ומקום קבוע לו ולמשפחתו שאז יוכל להדליק שם אם אכן בעלי המלון אינם מרשים להדליק בחדרים.

ויהי רצון שבחג אורים זה נצא מאפילה לאורה והקב״ה יעשה לנו נסים כשם שעשה לנו בימים ההם בזמן הזה.

הכשר למקררים?
ההתקדמות הטכנולוגית מציבה אתגרים לא מעטים בשימוש במכשירי חשמל, עד כדי כך שאנחנו זקוקים היום ל"הכשר" גם למוצרי חשמל ואלקטרוניקה שונים, ולא רק ל"אוכל".

יש לכך כמה סיבות-
מבחינת צורת הפעולה - בעבר המכשירים עבדו בשיטות מכניות פשוטות של on-of, היום הכול הופך למערכות דיגיטליות מורכבות. גם משחק אלקטרוני קטן כמו סביבון מנגן מכיל שבבים עם תוכנות דיגיטליות מסועפות.

מבחינת צורת ההפעלה - בעבר היה הכול בהפעלה יזומה - באמצעות לחצנים. היום העולם עובר יותר ויותר להפעלה אוטומטית, חיישני נפח ותזוזה, רגשי טמפרטורה, חיישני לחות ועוד.

מבחינת מזעור הרכיבים - קיימים חיישני טמפרטורה בגודל מילימטר בודד, רכיבים רבים בתוך המוצרים הם מוסתרים ואינם נראים לעין. לכן נדרשת מקצועיות רבה לעמוד על קיומם ותכונותיהם. שבבים בני כמה מילימטרים מכילים אלפי, או אפילו רבבות פקודות חשמליות, תנאים וצירופי קודים.

מבחינת צורת בניית המוצרים - הרכיבים הדיגיטליים נבנים חלקים על גבי חלקים, על בסיס יחידות מוכנות במפעלים שונים שמייצרים מיליוני מוצרים זהים ומועברים לצרכים מגוונים. כל רכיב יכול להכיל מיליוני פקודות מורכבות שחוברו על ידי כמה צוותים ללא קשר אחד לשני, כשגם הם עצמם מתבססים על חלקים קודמים (רוטינות) שאינם יודעים את כל פעולותיהם, אלא רק את הרלוונטי לעבודתם. מחירי המוצר הזולים, מושגים אודות לטכנולוגיות העתקה פשוטות ולייצור המוני של מוצרים בסין.

מסיבה זו פעמים רבות יצרן המכשיר עצמו אינו מודע לכל הפונקציות של הרכיבים הדיגיטליים (שלפעמים מיוצרים במפעל במדינה אחרת על ידי סודות מקצועיים) או לצורות פעולתו המדויקת של המכשיר. קל וחומר שהיבואן אינו יודע, ועל אחת כמה וכמה שאין באפשרותם של המוכרים והטכנאים להיות בקיאים ברכיבים השונים ובפונקציות שלהם.

רוב המוצרים מגיעים כל זמן מה בגרסה מעודכנת ('וריאציה') כאשר כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר השינויים והעדכונים שנעשו.
נדרשת מומחיות מיוחדת וסייעתא דשמיא רבה, כדי לאתר ולעמוד על כל הרכיבים השונים הרלוונטיים לנידונים ההלכתיים של מוצרים בשבת. בהמשך יובאו כמה דוגמאות כטיפה מים המכשלות שעלולים להיות ללא בדיקה מקצועית של מומחים יראי שמיים.
כל זה נכון הן למוצרים ביתיים, כמו מקררים לשימוש בשבת, מקפיאים, מזגני אינוורטר, מיחמים, תאורה, מערכות סינון, מיני ברים, כיריים גז, מערכות חימום שונות ועוד.
הן למוצרים הנלווים לבית כמו משאבות מים, מדי מים, מערכות אזעקה ועוד.
הן בחוץ, כמו פנסי רחוב, שערים ודלתות אוטומטיים, מערכות שונות בבתי מלון ועוד.
והן בצרכים מיוחדים, כמו מוצרי עזר לנכים ומוגבלים, לחצני קריאת צוות סיעודי, אזיקים אלקטרוניים ועוד.

מה המיוחד בהכשר של משמרת השבת
ארגון 'משמרת השבת' משמש בשני כובעים. כובע אחד הוא המחקר ההלכתי והטכני על כל מוצר והעברת המידע והוראות הרבנים לציבור, כובע שני הוא פיתוח ואישור מוצרים והתקנים לשבת. ב'משמרת השבת' עושים הבדלה מוחלטת בין שני הכובעים הללו.
כאשר מבררים את המציאות הטכנית וההלכתית ומעבירים את המידע לציבור, לא עושים 'חומרות'. מעבירים את הניתוח הטכני וההלכתי לרבנים, מקבלים מהם את ההוראות, ומעבירים אותם לציבור כמו שהם. כאשר דעות הרבנים חלוקות, משתדלים להביא לציבור את העמדות השונות, ומציעים לכל אחד את האפשרות שיעבירו לרב שלו את הנתונים הטכניים והניתוח ההלכתי כדי שיכריע לו את ההוראה למעשה.

אך כאשר מגיעים לפיתוח או אישור מוצרים, לעולם לא יינתן אישור אם הוא לא תואם את עמדות כל הרבנים לכתחילה. אם יש שיטה של פוסק מסוים או מנהג של עדה מסוימת האוסר את השימוש לכתחילה או אפילו חושש שיש בדבר מכשול כל - שהוא, לא יאושר המוצר. גם אם הושקעו בו מאות שעות מחקר ופיתוח.

הגישה הכללית של משמרת השבת באישור ובפיתוח מוצרים היא, לנתק באופן פיזי ומוחלט את כל החיישנים והרישומים הדיגיטליים ולא להסתפק בשינויי תוכנה שיגרמו לכך שלא תהיה כל משמעות בשבת לרישומים. הסיבה המרכזית לעניין נעוצה במוסבר לעיל על כך שכמעט לא ניתן להגיע לכל האפשרויות הגלומות בכרטיסי הפיקוד השונים ולעמוד על משמעותן. פיקוח כזה מחייב לסמוך על בדיקות מדגמיות ללא בקרה אמיתית על כל המערכת.

פיקוד שבת למקרר

ברוב המקררים והמקפיאים המצויים כיום (גם כאלו הנראים כמו הישנים) לחצני הדלתות מפעילים באופן ישיר ומיידי מערכות נוספות מלבד הנורה. כגון מאוורר, ספירת פתיחות, נורות ביקורת שונות בכרטיס הפיקוד, טיימר להתרעה ועוד.
בנוסף, בחלק ניכר מהמקרים לחצנים אלו מוטבעים בדפנות המקרר ומופעלים בעזרת מגנט נסתר, כך שאין אפשרות לראותם וקשה מאוד לקבע אותם בצורה אמינה.
חשוב להדגיש שגם אם אין בכלל תאורה במקפיא, זה ממש לא אומר שאין לחצן דלת (גלוי או נסתר).

לכן, יש צורך בפיקוד שבת למקרר. פיקוד זה תפקידו למנוע את הפעלת כל המערכות הפועלות במקררים מודרניים. לא רק אלו הנראים לעין, כמו כיבוי האור, אלא רבים אחרים. יצירת התקן למקרר לשבת מצריכה ידע טכני והלכתי רחב, כדי לדעת מה מופעל בזמן השימוש במקרר, מה צריך לכבות והיכן להתקין כל רכיב.

לכן, במקררים מודרניים, התקן שבת מיוחד למקרר הוא צורך הכרחי ואי אפשר להסתפק רק בכיבוי האור.

וכן החיישני טמפרטורה רגישים מאוד לא כמו במקרר עם הטרמוסטט המכני ולכן בהם יש חשש גדול של הפעלת המחשב של המקרר באופן מידי

התשובה התקבלה בסיוע משמרת השבת, המתמחים בנושא שמירת שבת בעידן הדיגיטלי

נוסח קידוש ליל שבת
לא ציינת בשאלה את העדה והנוסח שלכם, אז אני אכתוב את הנוסח לכל עדה. לקחתי את מהזימרון שהוצאנו לפני שנים, זמירון חלב חיטים.

נוסח עדות המזרח

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:

סַבְרִי מָרָנָן: עונים: לְחַיִים

בָּרוּךְ אַתָּה ייָ. אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה ייָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ייָ. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

נוסח עדות אשכנז

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר
יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ
כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (יֵשׁ אוֹמְרִים: כִּי הוּא יוֹם) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם (יֵשׁ אוֹמְרִים: כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשֶׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

נוסח תימני

כּוֹס יְשוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים:
יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:
סַבְרֵי מָרָנָן. עונים: לְחַיֵּי.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת
קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי
קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וְשַׁבַּת
קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

המשך שאלה
אם נעשה שימוש קבוע במכסים, הם לא מוקצה והמגירה לא מוקצה.
אלא אם כן זו מגירה שנועדה לאחסון של "דברים ספייר", ורק במקרה המכסים שם... ואז זה באמת אסור לפתוח.

ובכל מקרה- המכסים לא נאסרים בגלל הפתיחה, גם אם היה אסור לפתוח.

עוד תוכן בשורש